פסק-דין בתיק ת"א 42144-08-10

א.         התובע, יליד 23.4.1966 (להלן: "התובע"), נפגע בתאונת דרכים שאירעה לו בתאריך 16.2.2003 (להלן: " התאונה"). את תביעתו הראשונה לפיצוי נזיקין עקב התאונה הגיש התובע בתיק אזרחי 353/04 של בית משפט זה, והדיון בה הופסק על יסוד בקשת ב"כ התובע בישיבה מיום 19.4.07 שנועדה לשמיעת ההוכחות בשאלת הנזק.

ב.         הדיון בתובענה זו התחדש לבקשת ב"כ התובע באוגוסט 2010. לעיצומו של עניין יצויין, שהנתבעות מס' 2 ומס' 3 אינן חולקות על חבותן לפצות את התובע והדיון התמקד בשאלת גובה הנזק.

התאונה בה נפגע התובע היתה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי היא הנכות על פי דין המחייבת את שני הצדדים.

ג.          עקב התאונה אושפז התובע תחילה בבית החולים הלל יפה בחדרה (עד 14.4.03) ולאחר מכן לצורכי שיקום בבית החולים לוינשטיין עד 27.5.03, ובסה"כ 99 ימי אשפוז.

בתאונה סבל התובע משבר של האצטבולום, דו-צדדי, פריקה אחורית של פרק הירך משמאל, ושבר של הזיז הטרנסוורסלי 2L.

התובע עבר שיחזור וקיבוע של השברים באצטבולום משמאל, בטרוכנטר הגדול, ובורג לסגירת מיפרק הסקרו-איליאק. כמו כן סבל התובע משברים בצלעות 5-11 מימין, מלווים בקונטוזיה ריאתית נרחבת מימין, וחשד לחזה אויר. בנוסף נראה קרע קטן אחורי באונה הימנית של הכבד.

ד.         המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה הנדונה כתאונת עבודה. הפגיעות שהוכרו עקב התאונה: שברים באגן ובצלעות, דימום בחזה וקרע בכבד.

הוכרה לתובע תקופה של אי-כושר עבודה מלא מיום התאונה עד 17.5.03, ולאחר מכן: 50% נכות זמנית מיום 18.5.03 עד 31.8.03, 30% נכות זמנית מיום 1.9.03 עד 30.11.03, והחל מיום 1.12.03 20% נכות לצמיתות לפי סעיף 48(1)ו' בגין הגבלה בתנועות ירך שמאל ו- 10% נכות לפי סעיף 75(1)ב' עקב צלקות נרחבות.

הנכות הרפואית הצמיתה שקבע המוסד לביטוח לאומי עקב התאונה הנדונה היא 28% מיום 1.12.03, וזאת אחרי ערר, כשקודם לכן עמדה הנכות הרפואית הצמיתה על 15%.

בנוסף, הפעיל המוסד לביטוח לאומי את תקנה 15 ביחס לנכות האורתופדית, כך שהנכות הועמדה בסופו של דבר על 38% לצמיתות.

ה.         התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, ת/3, ושמעתי את עדותו בישיבת בית המשפט מיום 8.5.11 (עמ' 23- עמ' 32 לפרוט'), וכן את עדות רעייתו של התובע, גב' פריאל יחיא (עמ' 16- עמ' 21 רישא לפרוט', שתצהיר עדותה הראשית סומן ת/2), את עדות מר ברק ג'מאל, מנהל משמרת במפעל הפלסטיק בו מועסק התובע מאז 20.10.09 (עמ' 8 - עמ' 15 לפרוט' שתצהיר עדותו הראשית סומן ת/1), וכן את העד אלי בעבור, חבר קיבוץ רגבים שהיה בשנים 1986-1990 מנהל ייצור במפעל הצעצועים של הקיבוץ, ובערך ב 1991-1992 נתמנה למנהל המפעל. התובע עבד במפעל הצעצועים מ-1987 עד 1996 מועד בו נקלע הקיבוץ לקשיים.

בשנת 1999 חזר התובע לעבודה במפעל הצעצועים עד שהמפעל פשט רגל וכל העובדים פוטרו (עדות העד בעבור מעמ' 21 - עמ' 23 לפרוט').

ו.          בישיבת בית המשפט מיום 19.5.11 שמעתי את סיכומיהם בעל פה של ב"כ שני הצדדים.

אין מחלוקת על כך שהתובע זכאי לפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני לפי נכות רפואית צמיתה של 28%, בניכוי גיל (התובע היה כבן 37 במועד התאונה), ובשים לב לכך שהתובע אושפז עקב התאונה ל- 99 יום. הפיצוי לו זכאי התובע בראש נזק זה, כולל ריבית, מסתכם
ב- 102,604 ש"ח.

ז.          התובע מוסר בתצהירו (ת/3) כי הוא פועל ייצור, למד 11 כיתות, ולאחר מכן עבד במפעל צעצועים בקיבוץ רגבים, ולפי הנטען בסעיף 2 של תצהירו: " והייתי אחראי על 30 עובדים". את עבודתו זו, בה הועסק כ- 10 שנים, נאלץ התובע לעזוב מכיוון שהמפעל נקלע לקשיים ונסגר בשנת 2000.

במועד אירוע התאונה, עבד התובע כחדרן במלון באמצעות חברת כח אדם, והשתכר קרוב לשכר המינימום. מוסר התובע שהוא עבד כל השנים בעבודה פיזית, אין לו השכלה , הוא אינו מסוגל לעבוד עם מחשב, הוא איבד את יכולתו להשתלב בשוק העבודה, ובמשך 6 שנים לא הצליח לחזור לעבוד בעבודה פיזית. התובע גם מציין שהוא סובל  מבעיות בכלי הדם ברגל שמאל, אך הביטוח לאומי לא הכיר בבעיות שמהן הוא סובל בכלי הדם ולא קבע לו נכות בתחום זה.

ח.         התובע מציין, שועדת רשות בפניה נבדק ביום 12.6.07 המליצה להעלות את נכותו בשיעור של 1/3 הואיל והוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה המחייבת כיפוף ועליה בסולמות, אך ביום 31.7.07 העלתה ועדת הרשות את נכותו לפי תקנה 15 בשיעור של מחצית רק ביחס לנכות האורתופדית שקבע המוסד לביטוח לאומי (20%), ובמובחן מנכותו של התובע בגין צלקות (10%). לכן נכותו הכוללת של התובע בביטוח הלאומי היא בשיעור של 38% החל מיום 1.12.03.

ט.         התובע מוסר בתצהירו, כאמור כבר לעיל, שהוא עבד כ- 10 שנים במפעל הצעצועים בקיבוץ רגבים וכי היה עובד מוערך. המפעל נסגר בשנת 2000. טוען התובע שלפי דו"ח רציפות ההעסקה של הביטוח הלאומי, בתקופה שמספטמבר 1983 עד ינואר 2001, ובמשך 18 שנה, הוא היה מובטל במשך 4 חודשים בלבד.